!למה? כובע
לבית שלי
שלוש פינות
שלוש פינות
לבית שלי
לולא היו לו
שלוש פינות
לא היה זה הבית שלי
.
=======
1 פינת קפה
כשהייתי צריכה לספר בסדנת ההום סטיילינג (המומלצת ביותר אגב) מהי הפינה האהובה עלי בבית, היא קפצה והופיעה בפני ומיד – פינת הקפה שלי. לא בדיוק פינה, זה יותר מידרון. מדרגות.
זה המקום שבו אני הכי אוהבת לשבת עם הקפה של הבוקר, לקרוא עיתון, לארח חברה, או להכין שיעורי בית עם אביגיל - תמיד בערב ותמיד מאוחר מדי - תוך כדי שהסלט מסתלט ליד. מן פינה שלא התכוונה להיות כזו. אולי המדרגות מתפקדות אצלנו כמו שה"אי" מתפקד במטבח הישראלי הטיפוסי. נון-שלנט שהחיים מסתובבים סביבו בחן.
2 פינת עבודה
הקיום היומיומי, השיגרה, עבודת החיים... זה לא רק ערימות הכביסה הסיזיפיות שלא מפסיקות להיערם בזמן שהקודמות מתכבסות, במן מעגל אינסופי. זה גם הסיבוב הזה של התוף, מסתובב-מסתובב-מסתובב הלוך וסבוב, בלי לנשום, בלי לזייף, עושה את העבודה, צייתן.
זה לבן?
זה צבעוני?
זה לבן?
זה צבעוני?
זה צבעוני.
זה אפור. אפור!!!
עבודת החיים הזו זה אפור אחד גדול. איך אני מסתדרת איתה, ואיך הייתי מסתדרת בלעדיה...
אני זוכרת את הפעם הראשונה שכיבסתי בגדים של חנוך, או של הילדים. היה בזה משהו נורא מרגש. החידוש התחבר לריח הרענן של הבגדים הנקיים. לגדלים המוזרים האלו שהם לא שלי, שאני עומדת ומקפלת. בחיי - פעם זה היה צבעוני...
3 פינת איפור
אין לי איפור. יש לי כמה תכשיטים אבל איפור לא.
כשהייתי ילדה איפור היה משאת נפש, הבטחה של העתיד אלי. יהיה לי.... ואני אהיה....
היו לי כמה כאלו הבטחות, ועכשיו נראה שהתכשיטים שבתוך קופסת האחסון מאיקאה שבתוך המגירה של איקאה שבתוך הבית שלי, זה מה שנשאר מכל ההבטחות האלו.
מבחינת אביגיל ההבטחה הזו עדיין קיימת, והיא מרבה להשתעשע בה. זו פינת הקסמים שלה (האמת שכל הלקים פה נקנו בשבילה). היא יכולה לחטט פה שעות, לדמיין לעצמה, ולהבטיח לעצמה את ההבטחות שלה.
=====
3 פינות לבית שלי.
וכמה לבית שלך?
=====
* הפוסט הזה נכתב אחרי המון זמן של היעדרות מהבלוג.. זה התחיל מתרגיל קטן על הדרך שקיבלתי מגלית שול, שדרכו חזרה אלי שמחת הכתיבה, ככה התגנבה לה מהדלת האחורית. ומפה לשם נכתב לו פוסט. ואז חשבתי – למה לא בעצם. ויהי פוסט.
======
