טיול גחליליות בברלין
ערב, והכרך קר כקרח. אוויר צלול וריחות של עיר גדולה.
כשהגעתי לברלין הנחתי לאוויר הקר להתפרץ ולפלוש אלי, למלא אותי - ולהחליף את כל מה שהיה בתוכי לפני כן.
טיילתי קצת לבד, חיכיתי לחנוך שיגיע ממינכן לרנדוו שלנו. הפנסים כאן יפים כל כך, ונדמה שהערב שטוף גחליליות.
השכונה שרויה בחשכה יחסית, וזה נעים. פנסי הרחוב משאירים הרבה מקום לדמיון. אני מנסה לנחש מה יש בינהם. אני אוהבת את החושך שבין האורות, חושך שמותר לו להיות, שהוא חלק מהחיים. לא באנו חושך לגרש, ממש לא, החושך הוא חלק מאיתנו.
Let there be Night...
בלילה אפשר לראות כל כך הרבה. זו פשוט ראיית לילה, כשהאורות מפסלים את החשיכה, והחשיכה את האורות.
החפצים נראים אנושיים, והאנשים נדמים לחפצים.
איך הכל ייראה מחר? מה אמצא ליד פינת הרחוב הזו? ובין שני בתי הקפה כאן? איזה צבע יש לבניין הזה? מה יגלה היום הבא מתוך החושך?
===
אני מרגישה שהערב הזה, המנצנץ באורות קטנים, מבטיח לי הבטחות למחר, וחוזרת למלון עם תחושות מתוקות של ציפייה לבוקר.
===
Meyr's Hotel. אל המלון הגעתי מהפוסט הזה של מיכל מנור מהבלוג רואה עולם. הבנתי ממנה שהיא הגיעה אליו מהבלוג של רבקה קופלר אוספת אוצרות... מי מכן תושיט יד ותיקח אותו הלאה? מלון יפהפה אפוף שקט, טפטים ואווירה של העולם הישן.
===
אני מזמינה אותך לקרוא על על טיול היום שלנו בברלין :)
