לונדון עם ילדים

September 19, 2017

 

"What a funny watch!" she remarked. "It tells the day of the month, and doesn’t tell what o’clock it is!״
"Why should it?" muttered the Hatter. "Does your watch tell you what year it is?"
"Of course not," Alice replied very readily: "but that’s because it stays the same year for such a long time together."

 

כל הציטוטים באנגלית הם מעליסה בארץ הפלאות

 

 

עברו יותר מ-40 שנה מאז הפעם הראשונה ששמעתי את הביג בן, ועד הפעם הראשונה שראיתי אותו.

 

בימים ההם הוא היה רק מנגינת פסנתר ואני רק בת 8, לחן קטן שמיקם את עצמו בדיוק בין הזרת הימנית לזרת השמאלית שלי. המורה שלי לפסנתר סיפרה עליו וכתבה את שמו בעברית ליד התווים, וכשהייתי מדמיינת אותו היו לפעמון שלו צלילים בצבע של פסנתר.

 

 

האמת שדווקא יצא לי לבקר בלונדון מאז, אבל עם הביג בן לא נפגשתי. ביקור ועוד ביקור, הזמן עובר, שכבות של זכרונות נערמות, משורטטות אצלי בעדינות אחת על גבי השנייה, כמו ניירות סקיצה אווריריים:

 

 

איך הגעתי לבדי.

 

היה בזה משהו...נחמד, בלבד. כמו גדולה. ביקרתי את דינה, חברה שלי שמצאה כאן את מקומה. שיטוטים ביחד, שיטוטים לחוד, יו איזו עיר, צחוקים של 2 ילדות שלא מזמן השתחררו מהצבא, ותמשיכי לכתוב לי, ואל תגלי לאף אחד. היה לי חדר משלי במלון, לא היה פחד ולא היה הגיון. היה עצום. וזה היה פעם.

 

ואז איך חנוך ואני, גונבים רנדה-וו ראשון בעיר זרה,  מרגישים גדולים.

 

ואיך עוד היתה הפעם ההיא שהלכתי לתערוכה של קווילטים במוזיאון V&A. ראיתי שם את אחד הדברים הכי יפים שראיתי בחיים שלי - קווילט שנתלה כך שאוכל לראות את התפרים בצד השני שלו.

 

ועכשיו זה עכשיו. זה לונדון עם ילדים.

 

===

 

"Would you tell me, please, which way I ought to go from here?"

"That depends a good deal on where you want to get to," said the Cat.

"I don’t much care where—’" said Alice.

"Then it doesn’t matter which way you go," said the Cat.

"—so long as I get somewhere," Alice added as an explanation.

 

 

- אני רוצה כל כך להגיע ללונדון, זו עיר החלומות שלי!

ככה אביגיל הודיעה לי לפני שנסענו.

 

 

מחילות של ארנבים, זו עיר של ארנבים ומחילות! - אני אומרת לעצמי, ומוסיפה -איך כולם ממהרים, כולם מאחרים אל החיים שלהם. אנחנו לא, אנחנו רק אורחים.

- אמא לאן נגיע מכאן? 

 

 

- עוד מעט את תראי, מיינד דה גפ חמודה.

 

===

 

 

The Footman seemed to think this a good opportunity for repeating his remark, with variations. "I shall sit here," he said, "on and off, for days and days."

"But what am I to do?" said Alice.

"Anything you like," said the Footman, and began whistling.

 

 

אתה תראה יאיר, כולם נהנים פה, זו עיר מקסימה וכל כך כיף בה! כמו מגרש משחקים אחד ענק, ואי אפשר שלא לאהוב אותה!

 

 

אבל ליאיר קשה, והוא מתעקש והולך נגד.

אני חייב לנוח עכשיו אמא. עכשיו, אומר יאיר.

איזה עקשן אתה יאיר שאתה חייב לנוח דווקא עכשיו, דווקא עכשיו כשלונדון מחכה לי.

 

 

===

 

"Oh dear, what nonsense I’m talking!"
 

אמא יד. אמא תני לי יד. יד אמאיד אמא תני לי יד. אמאמ יד. אמא יד. יד אמא.

לא עכשיו אביגיל, אני דווקא רוצה ללכת ולנפנף בשתי ידיי!  רוצה שמאל - ימין - שמאל - להסתובב -להסתחרר - להשתחרר בלונדון!

 

 

===

 

"But then," thought Alice, "shall I never get any older than I am now? That’ll be a comfort, one way—never to be an old woman—but then—always to have lessons to learn! Oh, I shouldn’t like that!"

 

 

בסופו של יום ובסופו של שבוע, במגרש משחקים אחד קטן, בעיר שהיתה לי מגרש משחקים ענק - רק כאן היה לכם ממש טוב. חופש, ילדים מכל העולם שמדברים שפה אחת, שום הסברים לא נחוצים, כי אנחנו רק רוצים לטפס ולקפוץ ולרוץ וליפול ולצחוק ולחכות ולברוח. מה צריך הבנאדם יותר?

 

 

===

 

"Consider your verdict" the King said to the jury.

"Not yet, not yet!" the Rabbit hastily interrupted. "There’s a great deal to come before that!"

 

.... אז איך הייתי מסכמת?

 


mmmmmm שאלה מצויינת.

ככה וככה. לונדון אחרת הפעם, עם ילדים. אני רואה מקומות שלא הייתי רואה בלעדיהם ואני אסירת תודה להם על כך.

 


העקשנות והסקרנות והשיגעון של יאיר לדעת כל דבר שקשור במלחה"ע השנייה, הביאה אותנו אל מוזיאון צ'רצ'יל המופלא, ובלעדיו בטח שלא היינו מקשיבים למשוגעים של הייד פארק קורנר:

 

 

ואביגיל, רכה ומתמסרת, רוצה להמשיך להסתובב בגשם הלונדוני הדק - כי "זה מדגדג אותי...".

 

 

וכשהיא אומרת לי - אמא תראי איזה מוש, אז גם אני רואה, וגם אני אומרת  - כן, זה באמת מושלם!

 

===

 

Just at this moment Alice felt a very curious sensation, which puzzled her a good deal until she made out what it was: she was beginning to grow larger again.

 

 

כן, הפעם ראיתי אותו! ככה מצאתי אותו פתאום, כשנזרקתי החוצה ממחילת ארנב, ברבע לליקוי חמה, גבוה גבוה בשמים:

 

ודי. אחר כך חזרנו הביתה.

 

===

 

לא נתתי כאן, כמקובל, טיפים ללונדון. אבל במקום זה אני ממש ממליצה על כמה פוסטים אהובים עלי, כולם נכתבו סביב נושאים שעלו גם כאן:

- הפוסט של מיכל בן ארי מנור מהבלוג רואה עולם על טיולים בחו"ל עם מתבגרים. תוכלו למצוא שם הרבה תובנות חכמות שלה ושל אמהות שראיינה בנושא. 

- תמרי מהבלוג Tamari & Me , ביקרה בלונדון עם ביתה וכתבה פוסט מלא השראה על הטיול אבל לא רק.

- וגם אסנת חן ביקרה בלונדון עם משפחתה וחזרה עם מסקנות חכמות וטיפים לרוב. 

 

===

 

תודה לענת בלינסון הנהדרת, מומחית לענייני וויקס ועזרה לזולת, שעשתה כאן את קסמיה ובזכותה אפשר לקרוא את הפוסט.

ותודה לך, תודה שהקדשת מזמנך לטייל איתנו בלונדון  :)

 

אילת

 

 

 

Please reload

Please reload

רשימות קודמות של כתיבה ביתית:

Please reload

  • Grey Facebook Icon
  • Grey Pinterest Icon
  • Grey Instagram Icon

מעניינת אותי מערכת היחסים השברירית בין הואזה לשרפרף, אני אוהבת לצותת לשיחת הכסאות מסביב לשולחן, או לבהות בוילון המפלרטט עם הקיר שמאחוריו. כי בשבילי הבית הוא מקום להתבוננות אישית. אישית אני מתכוונת פנימה, אל הבית הפנימי שלי. ועל זה אני כותבת כאן. אילת :)

ראיתי ולקחתי:

Please reload

תמצאי אותי כאן: